מורשת רבין נשחקת 

מורשת - היא נכס ערכי ותרבותי שמותיר אחריו אדם - עם הסתלקותו מאתנו . מורשת של איש , בעיני ,היא סך כל עולם הערכים והמסרים שהיו לו ושנמזגו באופיו ופעלו .מכלול מעשיו ,מחשבותיו , כתוביו ו"התורה שבעל פה " שלו .
ועוד : למורשת איש אין קיום בזכות עצמה - אלא אם יש מי שטורח לקיימה ולשומרה .
במשך שבע שנים , זמן כה קצר , הולכת מורשת יצחק רבין ז"ל ונשחקת . מיום הרצח , שנה אחר שנה , היא מאבדת מכוח חיותה . כאילו מסרב הציבור הישראלי להפנים ולהטמיע באמת ובתמים את הדה של הירייה ההיא בכיכר מלכי ישראל . מי זוכר את מעגלי הנוער הספונטניים בהם התערבו חילונים ודתיים כשהם שרים ומשוחחים על סכנת אובדן הסולידריות הבסיסית בחברה שלנו . בעצרות הראשונות ראית שם את 'עמך' ישראל מכל קצות הארץ . ראית שם ערבים ,דרוזים,
חובשי כיפות סרוגות . בשנה שעברה , בערב יום הזכרון ליצחק רבין - היו בכיכר חניכי "הצופים " בלבד , כאילו קבלו למשמרת את מה שהיה לדגל השינוי האפשרי של פני החברה . ההתכנסות בכיכר סימלה את המאבק המסועף וחסר הפשרות בסכנת הפילוג והאלימות . אלימות חברתית ואלימות פוליטית .
היו שדברו על תנועה שלמה שצמחה מלמטה מ "נוער הנרות " . והיו גם שלגלגו עליה , ופשוט פסחו עליה . עכשו היא איננה עוד מושא להתייחסות .
האמת היא שלא רק הכיכר איבדה ממשמעותה . ככלות הכל הכיכר היא הסמל . מלכתחילה בלט היעדר היכולת לטפח קונצנזוס סביב מורשת רבין . זה מתחיל מזה שהיו מי שניסו למקד את המסרים ורעיון המורשת סביב פריצת הדרך וההסכמים שהנהיג רבין עם הפלסטינים . שהרי העצרת בה נרצח היתה בשלהי אותם ימי תקווה . אלא שהסכם מדיני לא יכול להיות מורשת . על אחת כמה וכמה - אם יש סביבו אינספור מחלוקות . המורשת היא ההידברות , עוצמת הכמיהה לשלום - כולל שלום עם אויב מר . האבחנה הזו לא נעשתה , והניכור גבר עם האכזבה וההתדרדרות שבאו בשנתיים האחרונות . לא חשוב לקדש הסכמים - כחלק ממורשת רבין , חשוב לקדש את האיווי רב העוצמה שלו להביא לסיום סכסוך הדמים , גם מתוך עשן של אינתיפאדה .
ועוד הוריש לנו יצחק רבין בהירצחו : לבסס ולבנות תרבות של מחלוקת . כלומר , להבין ולהפנים את הרעיון כי רק דיבורים על אחדות ולכידות - הם נאיביים ולא נכונים . יש ותהיה מחלוקת על עיקרי העיקרים בחיינו . כל הסדר והסכם שיבוא - אם יבוא - יאיים בפילוג החברה ובהגברת הסיכוי לעוד רצח פוליטי בישראל . השסע החילוני - דתי טומן בחובו סכנת התפרצות אלימה ולא דמוקרטית . הוא נרגע מעט , מול הר הגעש של האינתיפאדה השניה - אך הפוטנציאל הוא הרה סכנות , אם לא תהיה אמנה חברתית מוצקה . המיעוט - הערבים אזרחי ישראל , מתרחקים מהידברות - כשם שהיהודים נמנעים מפיתוח אפיקי הידברות עימם . זוהי השפעה ישירה של האינתיפאדה על החברה פנימה . יצחק רבין הבין את כל הקשרים האלה , והוא הבין איזו תרומה תהיה לכל התהליכים שהוא מוביל . תרבות המחלוקת שהיתה אמורה להיבנות על שמו - נדחקת . במקומה חוזרים סממנים של דה לגיטימציה , קריאות "בוגד" , וחוסר סובלנות כלפי כל מי שמציע איזשהו צוהר וסיכוי לשלום .




מי שאמורים לטפח את מורשת יצחק רבין הם בין היתר , המחנכים . השנה , כמו בשנה שעברה, לא תהיה ההתכנסות הארצית של מנהלים ,מנהיגי חינוך ומורים?לקראת יום הזיכרון הממלכתי .שום גורם אינו לוקח על עצמו למקד תשומת לב ולרכז את מערך החינוך בישראל אל הלקח המר
של רצח רבין . בנסיבות בהן אנו חיים - ביטולו של הכינוס השנתי הוא סימפטום של שחיקה , אם לא יותר מזה - הדחקה .שכן בידי המחנך היכולת והכלים לגשר בתודעת הנוער בין אישיותו של
יצחק רבין , משמעות הרצח שלו - והמציאות העכשווית . והוא - המחנך - צריך לדעת שמורשת הזאת היא בראש סולם העדיפות . כל בית ספר צריך להיות בית חינוך לערכי הסובלנות . סובלנות - בכל ההיבטים : במעגלי החברה הקרובים לתלמידים , בחברה הישראלית בכלל , ובינינו לבין הפלסטינים . ועד כמה שזה קשה - צריכים התלמידים לראות ולחוות את הקשר בין מישורי ההתייחסות האלה . המארג הזה בשלמותו - הוא התורה והמורשת .

סיפר לי מחנך כי בשנה שעברה, ביום הזכרון , נחמץ ליבו כאשר הלך להר הרצל לפקוד את קבר יצחק רבין . היתה שם קבוצת מפגינים ( ורק הם היו שם ) שהניפה כרזות וצעקה כנגד ' פשעי אוסלו' . מסופקני מה יודעים הצווחנים על רבין ובטחון ישראל , על השיזור בין הביוגרפיה האישית שלו לביוגרפיה של המדינה . ללא ספק - גם הם זקוקים לשיעור מורשת . אך השיכחה וההדחקה אינן באות עכשו מהשוליים הקיצוניים . היא בלב ליבה של המערכת והחברה . בעצרת הממלכתית בכיכר יהיו אנשים מפרופיל חברתי מסוים שגבולותיו מוגבלים וצרים . מורשת רבין - או מה שנותר ממנה, מתמוססת והופכת לנחלת מיעוט שתקן שפסק להיאבק על הנחלתה . יום הזכרון ליצחק רבין הוא יום חשבון נפש. ממנו צריך לצאת לדרך חדשה בתוך מציאות מסתבכת והולכת . להמריץ את ההידברות בין חלקי החברה , לחנך את הנוער החדש - שלא ידע את רבין - לערכיו ודרכו של האיש .